<h1>הבתים — שערי תענית שער שני</h1>
<h2>דף צא.</h2>
אלו הן הצרות של צבור שמתענין ומתריעין עליהן, על צרות שונאי ישראל לישראל, על החרב, ועל הדבר, ועל חיה רעה, ועל הארבה, ועל החסיל, ועל השדפון, ועל הירקון, ועל המפולת, ועל החולים, ועל המזונות, ועל הגשמים. ומאלו הדברים שהזכרנו שמתענין ומתריעין עליהם, יש מהם שמתענין ומתריעין עליהן בכל מקום, כגון השדפון והירקון והארבה והחסיל וחיה רעה והחרב, בכל אלו מתענין ומתריעין בכל מקום. אבל על הדבר ועל המפולת ועל החולים ועל המזונות ועל הגשמים, כל עיר שיש בה צרה מכל אלו, אותה העיר מתענה ומתרעת עד שתעבר הצרה, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות אבל מבקשים עליהם רחמים. ובכל אלו אין צועקין ולא מתריעין בשבת, חוץ מצרת המזונות שצועקין עליה אפילו בשבת, אבל אין מתריעין עליה בחצוצרות בשבת. מכאן יש קצת הוכחה שאין צועקין על החולה בשבת, שהרי אפילו על צרת צבור אין צועקין אלא על המזונות, כל שכן על צרת יחיד. וכבר נהגו זה במקומותינו, ולא ידעתי על אי זה דבר סמכו.
על המזונות כיצד, הרי שהוזלו דברים של סחורה שרוב חיי אנשי אותה העיר מהם, כגון כלי פשתן בבבל, ויין ושמן בארץ ישראל, ונתמעט המשא והמתן עד שיצטרך שיתן התגר שוה עשרה בששה, ואחר כך לא ימצא לוקח. הרי זו צרת צבור ומתריעין עליה וזועקין עליה בשבת, לר"ם.
